מבעי ליה לאינש לנטורא קמחא דפסחא מעידן קצירה, דאמר קרא ושמרתם את המצות וסמיך על מ"ש רבא בסוגיא והובא לעיל מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות, אי שימור דלישה לאו שימור הוא אלא שימור מעיקרא בעינן וכמו שבארנו ברחבה לעיל אות קנ"ד, יעו"ש, ואע"פ דרבא לא אמר מפורש דהשימור צריך להיות משעת קצירה, ורק דמצוה ללתות, שהוא לבלול החטים במים כדי להסיר הסובין, שזה זמן מאוחר מקצירה, בכ"ז נראה לו להרי"ף דכיון דהשימור הוי מצוה בפ"ע כמו שבארנו לעיל אות הנ"ל וצריך שימור מעיקרא, לכן טוב להתחיל השימור משעה שראוי לשמור דהיינו משעת קצירה, וע"ע מש"כ באות קנ"ד אם דעת כל הפוסקים מסכמת לחיוב שמירה משעת קצירה. [רי"ף פ"ב דפסחים, י"ב א׳].
English:
In context: See the cited source for the full section.