לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃
Core Text — Mechilta
אתמר, מומר אוכל נבילות, אביי אמר בין לתאבון בין להכעיס פסול, מאי טעמא, דהוי לי׳ רשע והתורה אסרה אל תשת רשע עד גם בכאן כמו בדרשות הקודמות הביא לשון הפסוק בקצור וכמש"כ לעיל אות ד', והרבותא בפסול עדות מומר להכעיס אע"פ דאין לך רשע גדול מזה, הוא דלא בעינן דוקא רשע דחמס כלשון הכתוב עד חמס, והיינו שיהיה תאב לממון, וזה הוא מומר לתיאבון, דמשום דאיסורא זיל טפי אוכל איסורא, אבל מומר להכעיס דאף שהדמים של איסור יקרים משל היתר אוכל ג"כ איסורא, הו"א דכיון דאינו חומד לממון לא יעיד עדות שקר בשביל ממון, קמ"ל דכיון דכתיב בקרא אל תשת ידך עם רשע פסול כל רשע אפילו אינו רשע דחמס, ועי' בחו"מ סי' ל"ד פרטי דינים בזה. .
English: