אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃
Core Text — Mechilta
יכול בא הכתוב לחלק בין יום ללילה שאם הרגו ביום חייב ובלילה פטור, ת"ל (פ׳ תצא) ולנערה לא תעשה דבר, מה להלן לא חלק הכתוב בין יום ללילה, אף כאן לא תחלק בין יום ללילה, ומה להלן אם היו לה מושיעין והרגתו חייבת אף כאן אם היו לו מושיעין והרגו חייב סמך על סוף הפסוק כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש. והמכילתא לא תסתפק בדרשות הקודמות וכי עליו לבד זרחה השמש ותוסף לדרוש. ואמנם אע"פ כן למרות דרשות הגמרא והמכילתא פירש הראב"ד כונת הכתוב במובן קושיית המכילתא, וז"ל בפ"ט ה"ח מגנבה, אע"פ שדרשו חכמים אם זרחה השמש דרך משל, אעפ"כ אינו יוצא מידי פשוטו, שביום אינו רשאי להרגו שאין גנב בא ביום אלא אם יכול להשמט שומט ובורח, עכ"ד. ודבר פלא הוא, שמחליט לדינא דבר שמפרש הפוכו בתלמוד בבלי וירושלמי ותוספתא ומכילתא, כמו שהבאנו, ואע"פ שגם הרמב"ן בנמוקיו מפרש הפסוק ע"ד זה, אך הן אינו דומה דרך המפרש לדרך הפוסק, וצע"ג. .
English: