וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃
Core Text — Mechilta
נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, [דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, אף שור נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב] אבל בלא מתכוין כלל פטור, דגם בזה מקשינן שור לבעלים. והנה בגמרא כאן לא באה דרשה זו מפורש כן אלא בדיוק על המשנה דקתני נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור, ומדייק הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, מני, דלא כר' שמעון, דתניא ר"ש אומר, אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור, מאי טעמא, דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור מה בעלים עד דמכוין ליה אף שור נמי עד דמכוין לו, ע"כ. והנה אנן דקיי"ל כרבנן דר"ש דנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב דין הוא דנדון היקש זה לפי שיטתייהו דרבנן, ועל יסוד זה העתקנו דרשה זו כמו שהעתקנו, וכן ראיתי להרע"ב בפי' המשנה כאן כתב בטעם המשנה היקש זה כפי שהעתקנו. ודברי הרמב"ם בענין זה פ"ד ה"א מרוצח אין מתבארים ברחבה כפי שיתבאר להמעיין בדבריו ובסוגיית הש"ס. .
English: