וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כׇּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכׇל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃
Core Text — Mechilta
קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה סמך על מ"ש בתו"כ פ' אמור, כל מקום שנאמר מקרא קודש – קדשהו, ור"ל עשה אותו מצוין ומסומן, ובכל המועדים מציינם במאכל ובמשתה ובכסות, וביוהכ"פ דכתיב ביה ג"כ מקרא קודש (פ' אמור) מציינו בכסות לבד וכמ"ש בשבת קי"ט א' ולקדוש ה' מכובד זה יוהכ"פ וכו' כבדהו בכסות נקיה, ולפי"ז צ"ל דאפילו לר' אליעזר דס"ל בביצה ט"ו ב' גבי יו"ט או כולו לה' או כולו לכם, היינו לענין שמחה יתירה, אבל בסעודת יו"ט חייב אפילו אם כולו לה', דזה הוי בכלל קדשהו, ועיין בסוכה כ"ז א' ובתוס' שם. , ואין לי אלא יו"ט ראשון ואהרון, ומניין אף בחולו של מועד ת"ל (פ׳ אמור) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש יתכן דסמיך על הדרשה בחגיגה י"ת א', אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אמר ר' עקיבא, במה הכתוב מדבר, אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון ואם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון, הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ע"כ. ולפי"ז הרי קורא הכתוב לחוש"מ מקראי קודש, וממילא מבואר דגם חוש"מ מחויב בציון במאכל ומשתה וכסות כמו יו"ט, אחרי דנקרא מקראי קודש, וע"ע בסמוך בפסוק י"ז מש"כ בפ' הנזכר בפ' אמור לענין חיוב קידוש ביו"ט. – ידע דאיתא בסוכה מ"ז א' דבשביעי של פסח אין אומרים זמן [שהחיינו] מפני שאינו רגל בפני עצמו כמו שמיני עצרת דסכות, וכן קיי"ל. ולכאורה קשה ממ"ש בירושלמי פסחים פ"י ה"ה כל שכתוב בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן, והרי כאן בפסוק שלפנינו כתיב מפורש וביום השביעי מקרא קודש, וצ"ל דאין זה כלל גמור, וראיה לזה שהרי גם בשבת כתיב מקרא קודש (פ' אמור) ובכ"ז לא מצינו מי שיסבור דצריך לברך זמן בשבת, וע"ע במפרשי הירושלמי מש"כ בכונת הירושלמי הנ"ל. – ועיין במס' סופרים פי"ט בזה"ל, בשביעי של פסח אומר ביום שביעי העצרת הזה ואין מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפני עצמו, ע"כ. ודבר פלא הוא', דמאי גרע שביעי ש"פ מחוש"מ דאומרים חג משום דתשלומין דראשון הוא וא"כ גם שביעי ש"פ תשלומין דראשון הוא, ולכן היה נראה לי כמו ברור דקצור לשון הוא וצ"ל שאין צריך להזכיר חג השביעי הזה ביחוד כמו שמיני עצרת, משום דאינו חג בפ"ע, אלא צ"ל סתם שביעי עצרת או לדידן חג המצות, וכן משמע המשך הלשון והענין, אלא שהגר"א באו"ח סי' תרס"ח ס"ק ב' תפס הלשון כפשטי', וצ"ע רב. .
English: