אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ׃
Core Text — Yerushalmi 8:1
הפסח אסור לאונן, מאי טעמא, נאמר ממנו במעשר לא אכלתי באוני ממנו (פ' תבוא) ונאמר ממנו בפסח, מה מעשר אונן אסור בו אף פסח אונן אסור בו ואע"פ שבכל הקדשים הדין כן, בכ"ז נראה דאצטריך לאשמעינן בפסח משום חדוש דין שחלוק פסח משאר קדשים שבפסח אוכל לערב אבל לא בקדשים, וטעם הדבר מפני שמדין תורה אין אנינות נוהג אלא ביום כמבואר בפ' שמיני ואכלתי חטאת היום, ודרשינן היום אסור והלילה מותר, ורק מדרבנן נוהג אנינות גם בלילה, ולגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת, אבל אכילת שאר קדשים עשה בעלמא הוא ואכלו אותם אשר כפר בהם (פ' תצוה). – ובגמרא שלנו הבבלית (פסחים צ"ו א') מצריך הלשון ממנו שבכאן לענין מעשר שאסור לערל לאכלו כמו פסח, וילפינן ממנו שבמעשר מן ממנו שבפסח ויובא דרש זה לפנינו אי"ה בענין מעשר (פ' תבוא) וצריך עיון דדחיק הגמרא להצריך ממנו דכתיב בפסח לענין מעשר, והלא יותר פשוטה היא דרשת הירושלמי שלפנינו לענין פסח גופיה, וצ"ל דס"ל להבבלי דדרשת הירושלמי אינה מוכרחת כלל כיון דפסח קדשים הוא וא"כ בכלל כל הקדשים הוא שאסור לאונן, ואע"פ שישבנו סברת הירושלמי בזה, אולי לא ס"ל כזה לבבלי. .
English: “You shall not eat of it raw (na)” — raw is forbidden.