Core Text
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הֶחֱיִיתֶם כָּל נְקֵבָה — הֵן הֵנָּה אֲשֶׁר הִצִּיבוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל דְּבַר בִּלְעָם. מָה הָיָה אוֹתוֹ דָּבָר? אָמַר לָהֶם: אֲפִלּוּ אַתֶּם מְבִיאִים כָּל חֲיָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עֲלֵיהֶם — אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם. בּוֹאוּ וַאֲיַעַצְכֶם מָה תַּעֲשׂוּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא; הַעֲמִידוּ לָהֶם נְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם בְּזִמָּה וְהֵם שְׁטוּפִים בְּזִמָּה וֵאלֹהֵיהֶם שׁוֹלֵט בָּהֶם. (סִפְרֵי)
What Is Learned
The women left alive were the very agents of Bilam’s counsel: Israel’s G-d detests lewdness; station wives and daughters for immorality and their G-d will fight against them. That counsel produced the plague of 24,000.