תנא, איסי בן יהודה אומר, ולא יחמוד איש את ארצך, מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה, מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין ומסיק בגמ' דאפשר ללמוד ענין זה גם מפסוק אחר דפ' ראה בפרשה קרבנות ופנית בבקר והלכת לאהליך, דדרשינן מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום. ונ"מ בין הלמודים לענין לצאת חזרה מדבר מצוה בלילה, דלפי הלמוד מן ופנית בבקר אע"פ דהוא הולך חזרה מדבר מצוה ג"כ אין נזוקין, משא"כ מפסוק זה מבואר בהולך לדבר מצוה ולא בשובו חזרה. ומה דכתיב שם ופנית בבקר ודרשינן כל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר נראה משום דלילה ובדרך נקרא שכיח הזיקא. ונראה בטעם הדבר, משום דכיון דהלילה עלולה לסכנות ומכשולים שונים, כמ"ש בסוטה כ"א א' משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הלסטים וכיון שעלה עמוד השחר נצול מכולם, ולכן נקרא זה שכיח הזיקא, ובמקום דשכיח הזיקא קיימא לן דאפילו שלוחי מצוה אסורים לסמוך על הנס כמבואר בסוגיא כאן, ועיין עוד בדרשה הבאה. .
English:
On the daf / in context: See the cited source for the full section.