וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֙יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃
Core Text — see Torah Temimah note
ת"ר, היה עליו לפדות את בנו ולעלות לרגל, פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל, שנאמר כל בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם ר"ל אם אין לו מעות רק על אחת מהן, או לפדות את בנו או לקנות עולת ראיה, וכן פירש הרמב"ם בפי"א ה"ד מבכורים. ונראה דבהכרח צריך לפרש כן, ולא כפשוטו איזה מצוה קדים בזמן, דהא בודאי אפשר שיפדה וגם יעלה לרגל, דהא מעשה הפדיון אינו לוקח זמן רב, ואפילו אם נימא שאין לו כהן וצריך לחפש אחריו, יען דבכהאי גונא צריך להפריש חמשה שקלים ולכשימצא כהן ימסר לו, וא"כ מאי מבעי ליה איזה מצוה קודמת, אלא הוי השאלה לענין המעות כמש"כ. ואמנם צ"ע דהא מצות ראיה הוי בערכה תדיר לגבי מצות פדיון שהיא נוהגת ג' פעמים בשנה וקיי"ל תדיר קודם, וי"ל משום דבפדיון אם לא פדה אחר יום השלשים עובר בכל יום בעשה משא"כ במצות ראיה אם ביטל ביטל רק פעם אחת המצוה ותו לא, ויש עוד לפלפל בזה, ואכ"מ. .
English: