וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כׇּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אׇהֳל֑וֹ וְהִבִּ֙יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה׃
Core Text — see Torah Temimah note
פליגי תרי אמוראי, חד אמר לשבח וחד אמר לגנאי, מאן דאמר לשבח – מחמי צדיקא ומזכי ר"ל הביטו אחריו כדי לזכות לראותו שזכות גדול הוא. , ומאן דאמר לגנאי – חזי שקיה, חזי כרעיה, אכיל מן יהודאי, כל מדיליה מן יהודאי לשתי הדעות הוי הדיוק מן הלשון והביטו אחרי משה, דלשון זה מורה על הבטה חדה בכונה מיוחדת. ובירושלמי שקלים פ"ה ה"ב הובא זה לענין הדין שאין עושין שררה על הצבור בפחות משנים, ויתכן דהביא זה להורות דאפילו היותר גדול ונכבד לא תהיה שררה ביחידי, שהרי אין לך גדול ממשה ובכ"ז חשדוהו כי נהנה ממעות צבור. .
English: