וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כׇּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ׃
Core Text — see Torah Temimah note
מה ת"ל, והא כבר נאמר מחלליה מות יומת, אלא לרבות המזיד בינו לבין עצמו ר"ל אפילו שלא בעדים ושלא בהתראה. ונראה הסברא בזה, דצריך להשמיענו זה, משום דהו"א דכיון דכתיב בשבת לשון חלול וסתם חלול הוי בפרהסיא, כמו דקידוש הוי בפרהסיא כדדרשינן בפ' אמור ונקדשתי בתוך בני ישראל אין קידוש בפחות מעשרה, קמ"ל, אלא דבזה חלוק המחלל בפרהסיא ממחלל בצנעא, שהמחלל בפרהסיא בעדים והתראה חייב סקילה בב"ד, והמחלל בצנעא בינו לבין עצמו חייב כרת לשמים, וע"ע בסמוך אות ל"ג. .
English: