Core Text — see Torah Temimah note
תני, ביד עד הפרק וברגל עד הסובך פרק היד הוא חבור היד עם הזרוע, וסובך הרגל הוא מקום ענפי המיתרים והם הקרסולים. ועיין באו"ח סי' ד' לענין נט"י לתפלה ולענין נט"י לאכילה בעינן שיעור זה, ויש שתי דעות בזה אם צריך לרחוץ עד הקנה של זרוע, וזהו מה שאחר השלמת היד נקרא של זרוע, או עד מקום חבור אצבעות לכף היד. וכתב בשו"ע דראוי לנהוג כדעה ראשונה, והט"ז מיקל בזה. ולי נראה לפי מש"כ לעיל אות י"ד בשם הרשב"א דענין נט"י דתפילה ילפינן מנט"י דכהנים להקרבה, דתפלה במקום קרבן אתא, וא"כ אחרי דבכהנים מפורש שצריך לרחוץ עד הפרק, והיינו עד אחר השלמת היד, א"כ גם לתפלה צריך שיעור זה, ומדלתפלה כן צ"ל דגם לאכילה השיעור כן, וראיה לזה, שהרי אמרו (חולין ק"ו ב') נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום וכתבו הפוסקים דשוב אין צריך לרחוץ ידיו בין לתפלה בין לאכילה, ש"מ דחד שיעורא לשלשתן, דאל"ה הול"ל ובלבד שנטל כשיעור נטילה לתפילה, ודו"ק. ודע כי ברמב"ם פ"ה מביאת מקדש בענין חיוב רחיצת כהנים להקרבה לא נזכר כלל השיעור רחיצה, וזה פלא, אחרי דזה הלכה מפורשת ונזכרה כ"פ בש"ס, בחולין ק"ו ב' ובערכין י"ט ב' ובירושלמי כאן, וצע"ג. .
English: