ת"ר, קרשים מלמטן עוביין אמה ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר יהיו תמים על ראשו ולהלן הוא אומר (יהושע ג׳:ט״ז) תמו נכרתו ור"ל מה תמו הנאמר שם ענינו כליה אף תמים דהכא לשון כליה. , ומאי יחדו, דלא לשלחופינהו מהדדי ר"ל שלא לנתקם אחד לפנים ואחד לחוץ אלא מושיב הקרשים מכוונים זה אצל זה שיעמדו מכוונים עוביו של זה כנגד עוביו של זה, וזו דעת ר' יהודה, ור' נחמיה מפרש בענין אחר, והעתקנו כדעת ר' יהודה ע"פ הכלל ר' יהודה ור' נחמיה הלכה כר"י. .
English:
In context: See the cited source for the full section.