כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ {ס}
Core Text — Mechilta
פעמים שאתה חדל, פעמים שאתה עוזב, כיצד היה כהן והוא בבית הקברות אל יטמא לו ר"ל אם החמור והמשא בביה"ק והוא כהן אינו מחויב לילך לשם, והוא הדין בזקן ואינו לפי כבודו, [כלשון הברייתא בב"מ ל' א' בדרשת פסוק אחר כפי שנעיר להלן. ואע"פ כי כפי המתבאר שם עיקר הדרשה באה רק לזקן יען כי כהן בביה"ק ידעינן מסתרא דאין עשה דהשבת אבדה דוחה ל"ת ועשה דטומאה [הל"ת לנפש לא יטמא והעשה קדושים תהיו] בכ"ז העתקנו גם פרט זה, כיון דעכ"פ הדין כן, ולשון הברייתא כן היא]. ויתכן דמדייק זה מדלא כתיב בקצור עזוב תעזוב כדרך כל לשונות המצוה שבתורה, ולמה לי וחדלת, כי מה למחשבותיו של זה אם יחשוב לחדול או לא, ולכן דריש שלפעמים גורם הזמן והמקום באנות לחדול וכדמפרש. ומכיון שיש סבה ומבוא לחדול, אמר הכתוב שלא יעלה על הדעת להקל לעצמך לחדול מפני שתדמה שמצבך או מקומך וזמנך גורם לחדול, אלא אין לך רק מה שהגבילו חכמים וכדמפרש. ועיין בב"מ ל' א' דרשו כהאי גונא על הפסוק והתעלמת דכתיב בהשבת אבדה (פ' תצא) לכאורה צ"ע שלא דרשו כזה על פסוק זה שהוא מוקדם בתורה, ואפשר י"ל דס"ל להגמרא דשאני פריקה דיש בה משום צער בעלי חיים, וא"כ אפשר דבפריקה לעולם חייב, אך כל הפוסקים כתבו דמקשינן פריקה להשבה בזה ובמקום שפטור בהשבה פטור גם בפריקה, ולפי"ז תשוב הערתנו הנ"ל למה לא דרשו בגמרא כזה על הפסוק שלפנינו, וצ"ע. .
English: