לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃
Core Text — Mechilta
אמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה, כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר (כ"ב ל׳) לכלב תשליכון אותו וכתיב בתרי' לא תשא שמע שוא וקרי בי' נמי לא תשיא הכתיב לא תשא הוא כנגד המקבל לשון הרע, והקרי לא תשיא הוא כנגד המספר לה"ר וכנגד המעיד עדות שקר, ורש"י כתב דמן הכתיב לבד אפשר לדרוש כולם, דכשמספר או מעיד הרי נושא בפיו שמע שוא, ונראה דמפרש לא תשא כמו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (פ' יתרו). ושייכות עונש ההשלכה לכלבים לענין זה י"ל ע"פ מ"ד בתענית ח' א' על הפסוק בקהלת מה יתרון לבעל הלשון, ופירש"י מי הוא בעל הלשון זה המספר לה"ר, והכלב דרכו לחרוץ לשון כמש"כ (פ' בא) לא יחרץ כלב לשונו, ומכוון הענין להשליכו לכלבים, כלומר לזה שאחז במדותיו. וע"פ זה יש לפרש מ"ש במ"ר פ' וישב על הפסוק ויתנכלו אותו להמיתו, אמרו נשסה בו את הכלבים, ואינו מבואר מה ראו לענשו בעונש זה דוקא, אך ע"פ המבואר במ"ר שם שחשבו את יוסף למספר לשון הרע, והיינו בעל הלשון, אמרו לנהוג בו מדה כנגד מדה, כמבואר. .
English: