אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃
Core Text — Mechilta
כסף בכסף אתה מלוה אותו ואי אתה מלוה אותו פירות בפירות סמיך על סוף הענין לא תשימון עליו נשך, ומדייק הלשון אם כסף תלוה, דעפ"י פשטות הלשון הול"ל אם תלוה כסף, וכמו לעיל בלשונות פרשת השומרים כתיב מקודם הנתינה ואח"כ החפץ, ואם היה כתוב כן היה במשמע כסף לאו דוקא וכמש"כ רש"י בחולין פ"ח ב' דמדכתיב וכסהו בעפר משמע עפר לאו דוקא ואם היה הכונה עפר דוקא היה צ"ל ובעפר יכסנו, וה"נ מדכתיב אם כסף תלוה ולא אם תלוה כסף משמע כסף דוקא, ולכן דריש דרק הלואת כסף נקרא הלואה ואסור ליקח רבית, אבל בפירות כהאי גונא הוי דרך מכר ולא מלוה, ואע"פ דכתיב (פ' בהר) ובמרבית לא תתן אכלך, היינו בנותן לו הפירות דרך הלואה, אבל בנותן לו דרך מקח שרי, ולא רק פירות בפירות אלא גם פירות בכסף וכסף בפירות ג"כ הוי על הרוב דרך מקח ושרי, כגון כשנותן לו פירות ופוסק לו לפרוע מעות אפי' יותר משויו או שנותן לו מעות ופוסק עמו לפרוע לו פירות אין זה רבית קצוצה, כיון דעל הרוב הוי זה דרך מכר, וע"ע לפנינו בענין זה בפ' בהר. .
English: