תניא, ר' עקיבא אומר, באלמנה ויתום שדרכן לענות בהן, שדבר הכתוב בהוה ר"ל מפני שרוח אלמנה ויתום נמוך ושפל ואין מי שיעמוד בפרצם, אבל אין ה"נ שגם זולת אלמנה ויתום אסור לענות אלא שדבר הכתוב בהוה. ועיין ברמב"ם פ"ו ה"י מדעות. ומה שכתב כאן בלשון רבים לא תענון ולא בלשון יחיד כלשון כל הפרשה, י"ל דרומז לזה שהב"ד מחויבים להשגיח על זה משום דב"ד אביהם של יתומים, וכהאי גונא ילפינן בב"ב פ"ט א' מלשון יתירא שהב"ד מחויבים להעמיד ממונים על מדות ומשקלות, וכן דרשינן בסמוך במכילתא לא תשימון עליו נשך אזהרה לעדים ולערב ולסופר. .
English:
In context: See the cited source for the full section.