מגיד שאינו חייב עד שיוציאנה חוץ לרשותו כתב בס' התורה והמצוה דטעם הדיוק הוא מדלא כתיב מרעהו, יעו"ש, ואין זה מספיק. ולי נראה דמדייק מדתלה הכתוב את פעולת השאלה בלקיחת השואל ולא בנתינת המשאיל כמש"כ וכי ישאל איש ולא כמו בפרשיות דכתיב כי יתן איש, ולכן דריש דכאן מתחיל החיוב משיוציאנה חוץ לרשותו של המשאיל, דבזה ניכרת לקיחתו של השואל. ומכאן ראיה להדעה בחו"מ סי' רצ"א ס"ה וסי' ש"ז ס"ב, דבשומרים חייבים משעה שקיבל עליו לשמור או שאמרו לבעלים הנח לפני ונסתלקו הבעלים משמירתו, דכיון דחזינן דרק השואל אינו חייב רק כשהוציאה מרשות הבעלים משמע דבשומרים א"צ לזה. ומ"ש בב"ק ע"ט א' תקנו משיכה בשומרין הוא רק לענין חזרה, דעד שלא משכו יכולים שניהם לחזור כמבואר בתוס' שם ובב"מ צ"ט א'. .
English:
In context: See the cited source for the full section.