מלמד שאין שבועה אלא בתביעת ממון הענין יתבאר עפ"י מש"כ בכל בו בשם גאון [מצוין לעיל אות קל"ב] מי שהעיד עליו עד אחד בדבר עבירה שחייבין עליה קנס והודה על עצמו במקצת אין משביעין אותו כל עיקר, לפי שאין נשבעין על עבירה אלא על ממון, מפני שכבר מושבע ועומד מהר סיני הוא, ואם תאמר גזל ופקדון ג"כ מושבע ועומד מהר סיני הוא שלא לגזול, י"ל דשאני ממון כיון שיש לו תובעים אמרה תורה ישבע כדי להפיס דעתו של הצד שכנגדו, אבל בעבירה אין כאן להפיס דעת מי, ולכן אין משביעין אותו כל עיקר, ע"כ, ובזה יתבארו דברי הרמב"ם שהעתקנו כאן. [תשו׳ הרמב"ם סי׳ ע"ה].
English:
In context: See the cited source for the full section.