Derasha 348 on Mishpatim 22:9

וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן נָמֵי – הֲתִינַח הֵיכָא דְּלֵיכָּא רְאָיָה, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא רְאָיָה – נַיְתֵי רְאָיָה וְנִפְּטַר. דְּתַנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״אֵין רֹאֶה שְׁבֻעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם״, הָא יֵשׁ רוֹאֶה – יָבִיא רְאָיָה וְיִפָּטֵר. וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁבוּעָה זוֹ תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – אֵין לְךָ אָדָם הַמַּעֲבִיר חָבִית לַחֲבֵירוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. הֵיכִי מִשְׁתְּבַע? אָמַר רָבָא: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא בְּכַוּוֹנָה שְׁבַרְתִּיהָ. וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר: שׁוֹמֵר חִנָּם יִשָּׁבַע, נוֹשֵׂא שָׂכָר יְשַׁלֵּם, הַאי כְּדִינֵיהּ וְהַאי כְּדִינֵיהּ. וַאֲתָא רַבִּי אֶלְעָזָר לְמֵימַר: אִין, גְּמָרָא כְּרַבִּי מֵאִיר, וּמִיהוּ, תָּמֵיהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִים זֶה וָזֶה לִישָּׁבַע.