מכל מקום מדייק דהו"ל לכתוב רק ישלם והוי ידעינן דקאי על בעל הבור, ובא לרבות דאפי' לא כרה הבור בעצמו, וכמש"כ הרמב"ם בפי"ב ה"ג מנזקי ממון אחד החופר בור או שנחפר מאליו או שחפרתו בהמה או חיה [ברשותו] הואיל והוא חייב למלאותו או לכסותו ולא עשה ה"ז חייב בנזקיו, ואחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה שנאמר בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים מכל מקום עכ"ל. והמפרשים לא גלו מקור הדברים, אבל ברור הוא שסמך על המכילתא זו. ובבאורי הגר"א לחו"מ סי' ת"י ס"ק ה' ציין על דין זה המקור סתם ממכילתא ולא ביאר דבריו, ואין ספק שכוון למכילתא שלפנינו, ולחנם כתב המגיה לבאורו שלא מצא דין זה במכילתא, וגרם לו זה שלא עיין אחר דין זה ברמב"ם בהלכה שהבאנו, שאז ראה כי הענין מבואר במכילתא וכי הגר"א רמז לה. ובירושלמי ב"ק פ"ה ה"ו באה הדרשה על לקוח וניתן לו במתנה מלשון או כי יכרה שבפסוק הקודם, ועיין מש"כ שם בטעם שהביא הרמב"ם לענין זה דרשה זו שלפנינו ולא אותה דרשה שבירושלמי. .
English:
In context: See the cited source for the full section.