אמר ר' ישמעאל, בא וראה רחמיו של הקב"ה על בשר ודם, שאדם קונה עצמו בממון מידי שמים ס"ל דהלשון אם כופר אינו רשות אלא חובה שצותה התורה לשום כופר תחת עונש הנפש. ומה דלא חשיב זה ר' ישמעאל לקמן בפסוק אם כסף תלוה בין כל התיבות אם שבתורה שהם חובה הוא מפני שאין שייך לומר חובה בדבר שאין ענינו בא רק בתנאי אם נגח שורו ואינו דומה ליתר הענינים דחשיב שם, יעו"ש. ואמנם לכאורה יש להעיר מנ"ל בכלל דהלשון אם כופר יושת עליו הוא חובה לעולם, ודילמא אינו מחויב בכופר אלא רק אם תובע אותו הניזק וכמש"כ לעיל בפסוק כאשר ישית עליו בעל האשה לכשיתבענו בעל האשה, וצ"ל דכיון דקי"ל כופרא כפרה כמשכ"ל אות רכ"ד לא שייך שימתין על התביעה. .
English:
In context: See the cited source for the full section.