וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃
Core Text — Mechilta
אמר רב אשי, שור טריפה שהרג פטור [דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת] וכיון דאילו בעלים היו טריפה הוו פטירי שור נמי פטור גם דרשה זו נסמכת על הדרשה כמיתת בעלים כך מיתת השור כבדרשות הקודמות וכמש"כ באות הקודם, וכתב הראב"ד בפ"י ה"ז מחובל וז"ל ואם הרג בפני ב"ד נהרג משום ובערת הרע מקרבך, עכ"ל, וטעמו בזה משום דאמרינן בגמרא כאן באדם טריפה שהרג בפני ב"ד נהרג משום ובערת הרע, וא"כ דין הוא שלא נמעט גם שור מזה ע"פ ההיקש כמיתת בעלים כך מיתת השור, או בלשון רב אשי כיון דאילו בעלים הוו חייבי שור נמי חייב. והרמב"ם השמיט חלוק זה בין הרג בפני ב"ד לשלא בפני ב"ד, וכתב הה"מ דיש לחלק משום דובערת הרע לא נאמר אלא באדם, יעו"ש, אמנם זה פלא, שהרי מפורש אמרו בחולין קמ"א א' עוף שהרג את הנפש נהרג משום ובערת הרע מקרבך, וכ"כ רש"י בסנהדרין ל"ו ב' לענין שור הנסקל. אבל י"ל בטעם השמטת הרמב"ם חלוק זה דבפני ב"ד, משום דכיון דבגמרא בסוגיין חשבו כל הפרטים שהשוה מיתת השור למיתת בעלים, ובפרט זה דבפני ב"ד אמרו רק באדם, לכן השמיט גם הוא פרט זה בשור, כידוע דרכו להעתיק רק מה שבא בגמרא, ובטעם הגמרא גופא שלא פרשו חלוק זה גם בשור י"ל משום דיש סברא לומר דכיון דיש בעלים להמזיק אין חיוב על הב"ד לבערו רק על הבעלים עצמן, וכמו שארי חיובים מסלוקי הזיקות כמש"כ ולא תשים דמים בביתך (ר"פ תצא) שהחיוב הוא על הבעלים כנודע. .
English: