מה ת"ל וכי ינצו וכי יריבון (פ׳ י"ח), ליתן המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין ר"ל דכיון דכבר כתיב ענין הפסוק וכי יריבון אנשים דמבואר שם דחייב בחמשה דברים אם לא מת, ואם מת חייב מיתה, וא"כ למה לי עוד הפסוק וכי ינצו ומה אנו למדין ממנו עוד, ומשני דכיון דבפסוק וכי יריבון מבואר שהיה מכוין למי שהרג אשמעינן בפסוק וכי ינצו דאפילו היכא שכוון לאחר והרג לזה שהרג ג"כ חייב מיתה, וכמו שצייר הכתוב וכי ינצו אנשים ונגפו אשה, ומפרש עוד בירושלמי דאי משום הא היה די לכתוב וכי ינצו דמבואר ביה שחייב אפילו אם כוון לאחר, ול"ל עוד הפסוק וכי יריבון דמבואר ביה שכוון לזה שהרג דכש"כ הוא, אלא שיש עוד כונה בפסוק זה לאשמעינן בכהאי גונא שאם הכהו על ידו וצריך לחתכו חייב ליתן לו דמי היד אף שלא נתכוין לקטוע היד, וזהו כונת הלשון ליתן המתכוין על שאינו מתכוין, דהפסוק וכי יריבון דאיירי במתכוין את זה שהרג מורה על הפסוק דוכי ינצו דאיירי בלא מתכוין לזה שג"כ חייב, והפסוק וכי ינצו דאיירי באינו מתכוין מורה על הפסוק וכי יריבון דאע"פ דאיירי שם במתכוין בכ"ז חייב ג"כ באופן שלא כוון בכוליה וכגון שלא כוון לקטוע היד ואח"כ נדרש לקטוע ג"כ חייב בדמי היד. .
English:
In context: See the cited source for the full section.