Derasha 114 on Mishpatim 21:16

אין מציאה אלא בעדים דרשה זו נסמכת על מ"ש בספרי פ' שופטים (י"ז ב') על הפסוק כי ימצא בקרבך – בעדים, שנאמר על פי שנים עדים, וזהו בנין אב שכל מקום שנאמר ימצא בשני עדים הוא, והבאור הוא, דלשון נמצא מורה על מה שאין ספק במציאותו והוייתו, וזה יצויר רק כשיש עדים בדבר, ועיין לפנינו בפ' תצא בפסוק כי ימצא איש גונב נפש (כ"ד ז'). , בידו – אין בידו אלא ברשותו, וכן הוא אומר (פ׳ חקת) ויקח את כל ארצו מידו ומהאי טעמא קי"ל בסנהדרין פ"ה ב' הגונב נפש אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, יעו"ש ולפנינו בפרשת תצא כ"ד ז'. ודע דמה שהפסיק הכתוב בענין גונב נפש בין דין דמכה אביו ובין דין דמקלל אביו כתבו הראב"ע ורמב"ן בשם הגאון [הוא רב סעדיה גאון] שבא ללמדך דלכן חייב הגונב נפש (וסתמא נגנבים הם כשהם קטנים) מפני שהוא גורם להנגנב שיקלל אביו ואמו מפני שאינו מכירם, ולפלא שכתבו כן בשם גאון בעוד שהדבר מפורש כן במ"ר פ' נשא פרשה ט' סי' ז'. ואמנם זה הוא ע"ד הדרש ואגדה, וע"ד הפשט י"ל בטעם הפסקה זו, שהכתובים כאן ישמיעונו ענינים אלו שבין אדם לחבירו שחייבים עליהם מיתה וכולם בדרך לא זו אף זו, כלומר שהולכים מן החמור אל הקל, וזו היא רבותייהו דאעפ"כ חייבים עליהם מיתה, וכה נקט מקודם (פסוק י"ב) מכה איש ומת – מות יומת, למטה מזה (פסוק ט"ו) רק המכה לבד אף שלא מכת מיתה, והיינו המכה אביו ואמו, ג"כ מות יומת, למטה מזה (פסוק שלפנינו) וגונב איש ומכרו, אע"פ שלא עשה מעשה בגוף האדם רק מעשה מן הצד שמכרו, ג"כ מות יומת, ולמטה מזה מקלל אביו ואמו אע"פ שאינו עושה מעשה כל עיקר אלא רק דבור בעלמא, ג"כ מות יומת, ולפי"ז סדר הכתובים וענינם מבוארים היטב. .