תניא, מניין שאין ממיתין אלא בפני הבית, ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות, אם יש לך מזבח אתה ממית ואם לאו אי אתה ממית כך הביא רמב"ן בנמוקיו בפ' מסעי (ל"ה כ"ט) בשם מכילתא פ' משפטים, אבל לפנינו חסרה דרשה זו, והרבה ברייתות שהיו לפני הראשונים חסרות לפנינו כמו שהראינו כ"פ בחבורנו, ודוגמת דרשה זו מצינו בתלמוד סנהדרין נ"ב ב' על הפסוק דפרשת שופטים ובאת אל הכהנים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט, וכ"מ בברכות נ"ח א' אנן מן יומא דגלינן מארעין לית לן רשות למקטל, וגם מבואר בסנהדרין מ"א א' שעוד ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא דנו דיני נפשות, ולפי"ז צ"ל דמה שכתוב בפ' רוצחים (פ' מסעי) והיו אלה לכם לדורותיכם ודרשינן בספרי שם שינהג הדבר לדורות – אין הכונה שגם לדורות ישבו סנהדרין בלשכת הגזית ובמספר ע"א איש וידונו דיני נפשות, אלא שעכ"פ יהיו שופטים בישראל לדון את החייב והפטור וכל דיני ממונות וקנסות ומלקות וכדומה. [רמב"ן פ׳ מסעי בשם מכילתא].
English:
In context: See the cited source for the full section.