Derasha 70 on Mishpatim 21:8

הרי זו אזהרה לבית דין שלא ימכרנה לנכרי אינו מבואר בכלל על מי קאי אם על האב או על האדון, ולכאורה י"ל דעל שניהם קאי, והיינו שהב"ד מצווין בכלל להשגיח שלא תהא נמכרת לעובד אלילים, ואף כי מהיכא תיתא הו"א דהאדון יהיה יכול למכרה לעובד אלילים אך הו"א כיון דיש לו רשות ליעדה לבנו יכול גם למסרה לאחר, קמ"ל. אך הרמב"ם בפ"ד ה"י מעבדים כתב אין האדון יכול למכור אמה העבריה ולא ליתנה לאיש אחר בין רחוק בין קרוב שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה, וכן עבד עברי לא יתננו ולא ימכרנו לאחר, עכ"ל, ולמדנו מדבריו שני דברים, האחד שהאזהרה זו קאי על האדון [ואדות האב לא זכר מאומה, ועיין בסמוך], והב' דמפרש לעם נכרי לאיש אחר ולא לאיש מעם אחר כמובן הרגיל בכ"מ בלשון כזה, וזה נראה שסמך על ת"א שתרגם לגבר אוחרן, ונראה שפרשו כן משום דמפרשי שאזהרה זו קאי על האדון, דכן נאות יותר לפרש מדסיים הכתוב בבגדו בה שלא יעדה, ואי קאי על האב לא שייך כל כך לשון בגידה, דאי משום דמכרה לאמה אך הלא מחמת דחקו האחרון מכרה [וכמש"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ב מעבדים דאין האב רשאי למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלום], וכיון דקאי על האדון נכון לפרש לעם אחר – לאיש אחר, דבודאי לא תרשה לו התורה למכרה למי שהוא כרצונו, וכמבואר שהרשתה לו התורה ליעדה לו או לבנו ותו לא. אבל הגר"א הגיה במכילתא אזהרה לאב שלא ימכרנה לעובד אלילים, והנה דברי הת"א בדוחק יש לפרש אליבא גירסא זו שאין מוכרה לאיש מעם אחר אף שאין משמע כן לשונו, אבל דברי הרמב"ם בודאי אין מתבארין לפי גירסא זו, וצ"ע. ועיין בנמוקי רמב"ן כאן כתב וז"ל, וא"כ יהיה לעם נכרי כמו לאיש נכרי, ולא מצינו לו חבר בכל הכתוב, עכ"ל. ויש להעיר בזה מדרשת חז"ל ביבמות ס"ג ב' בניך ובנותיך נתונים לעם אחר אמר רב חנן בר רבא זו אשת האב, ועם אחר הוי כמו עם נכרי. .