העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע, מאי טעמא, דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד ומת בעלה ישראל ונשאר זה לא אמרינן הרי זרע יש לה מישראל ולא תשוב לתרומת אביה, משום דעבד ודאי לאו זרע הוא, ומשכחת לה ישראל שהוא עבד כגון בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל וילדה ממנו בן וזה הבן בא על השפחה והוליד ממנה בן הרי זה עבד, משום דולד שפחה כמותה. ובעיקר טעם הדרשה האשה וילדיה עיין מש"כ באות הבא. .
English:
In context: See the cited source for the full section.