Derasha 25 on Mishpatim 21:3

ת"ר, אם בגפו יבא בגפו יצא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, יחידי נכנס יחידי יצא, מאי היא, אמר רב נחמן בר יצחק, הכי קאמר, יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית, אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית דבר מסירת שפחה כנענית לעבד עברי מבואר בפ' ראה דכתיב שם (ט"ו י"ח) כי משנה שכר שכיר עבדך, שכיר אינו עובד אלא ביום ועבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה, ואי אפשר לפרש עובד ממש בלילה, דהא כתיב (שם) כי טוב לו עמך ודרשינן עמך במאכל ובמשתה ובמנוחה וכו', אלא הכונה שרבו מוסר לו שפחה כנענית ואפי' בעל כרחך והולדות שייכות להאדון, וזהו הענין שעובדו ביום ובלילה. וטעם הדבר דאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית י"ל עפ"י הסברא משום דחזינן שהקפידה התורה שלא ישאר העבד בעבדותו לעולם, ומטעם זה צותה התורה לרצוע אזן העבד הנשאר לאחר שש שנות העבודה וכמ"ש בקדושין כ"ב ב' בטעם הרציעה מפני שקנה אדון לעצמו, כפי שיתבאר בסמוך לפנינו בפ' ו', ומטבע האדם דביש לו אשה ובנים הוא כרוך לבני ביתו ומשתדל להיות חפשי להם, משא"כ באין לו אשה ובנים אינו מקפיד כ"כ על שעבודו, ולכן באין לו אשה ובנים חששה התורה דלכשיתנו לו שפחה כנענית יתקשר באהבתו אליה, ומחמת זה לא יאבה לעולם לצאת מעבדותו ויעבוד גם אחר זמנו, משא"כ ביש לו אשה ובנים לא חיישינן שיאבה לעבוד לעולם, כי אדרבה ישתדל להיות חפשי להם ולכן התירה התורה למסור לו שפחה כנענית רק ביש לו אשה ובנים, ודו"ק. – והנה בתחלת פסוק הסמוך הובאה דרשה ממכילתא, אם אדוניו יתן לו אשה, אתה אומר אם זה רשות, או אינו אלא חובה, כשהוא אומר אם בגפו יבא בגפו יצא הרי אם זה רשות ולא חובה, ור"ל הוי דבר הלמד מענינו, יליף אם זה דאם אדוניו מן אם דאם בגפו, מה זה רשות אף זה רשות, ולפי דרשה זו קשה מאי פריך כאן בבאור דברי ר' אליעזר שאמר יחידי נכנס יחידי יצא, והלא לפי דרשה הנ"ל הענין פשוט שאם לא נתן לו אדוניו אשה אז יצא בגפו, וגם בכלל באור זה נוח מאוקימתא אם יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית, משום דלפי"ז הו"ל לומר בגפו יהיה ולא בגפו יצא, כיון דעיקר החידוש על ההויה לבדו בלא שפחה כנענית. ואפשר לומר דלכן לא ניחא ליה לפרש דברי ר' אליעזר בן יעקב עפ"י הדרשה שבמכילתא שכתבנו, משום דלפי"ז הוי כל הדברים בזה מיותרים, דפשיטא הוא שאם לא מסר לו רבו שפחה כנענית פשיטא שיצא בגפו, כי איך אפשר בענין אחר, ומאי משמיענו בזה. .