כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ {ס}
Core Text — Mechilta
תניא, נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג׳) כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס כי כבוד ה' בקיום המצות הוי בהוצאת ממון להשגת המצות. ובגמרא כאן איתא פלוגתא משל מי מחויב הבן לפרנס את אביו אם משלו או משל האב, ולמ"ד משל בן יליף פשוט מגז"ש זו דחסרון כיס, ולמ"ד משל אב סבירא ליה דהאי חסרון כיס הוא לענין בטול מלאכה שמחויב לבטל ממלאכתו, דזה נקרא כבוד בגופו, וקיי"ל כמ"ד משל אב. ודע דאפילו למ"ד משל אב היינו רק ביש לו לאב, אבל באין לו מחויב הבן לפרנסו משלו, וגם כופין על זה, ואע"פ דמצוה זו מתן שכרה בצדה, למען יאריכון ימיך, וקיי"ל דעל מצוה כזו אין ב"ד של מטה נענשין עליה – כתבו התוס' בפ"ק דב"ב ח' ב' דהפירוש אין נענשין אם לא כפו אבל יכולים לכוף, עכ"ל. ולענ"ד אין זה מרווח, אבל לולא דבריהם היה נראה הטעם דכופין משום דכל אדם מחויב ליתן צדקה, וא"כ דין הוא שנכפהו ליתן צדקה שמחויב ליתן לפרנסת אביו, כי על צדקה גופא כופין משום דיש בה הרבה לאוין, כמש"כ התוס' ב"ב שם, ונראה ראיה לזה מלשון הרי"ף והרא"ש שכתבו דשקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה, וכן משמע בלשון הרמב"ם בפ"ו ה"ג מממרים, ולכאורה אין באור למה שכתבו דשקלינן מיניה בתורת צדקה, ולפי מש"כ מבואר היטב שכתבו כן כדי לתרץ הקושיא איך כופין על זה נגד הכלל כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין עליה. ועפי"ז יש להביא ראיה למש"כ הב"י ביו"ד סי' ר"מ ע"פ סברא חיצונית דאין כופין ליתן לו רק מה שהוא מחויב ליתן לצדקה לפי ממון שלו ולא כמה שצריך לאביו, ולפי פירוש התוס' קשה מנ"ל לחלק זה, אבל לפי מש"כ הוא מגוף ויסוד הדין, ודו"ק, ואין להאריך עוד. .
English: Any commandment whose reward is stated beside it — the court is not warned (to enforce it by flogging etc.).