וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃
Core Text — Yerushalmi Shabbos
מהו שבת לה׳, א"ר אבהו, שבות כה׳, מה הוא שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר נראה דקשה ליה הלשון שבת לה', דהלא שבת לישראל נתנה, וכדאיתא בשבת י' ב', אמר ליה הקב"ה למשה, מתנה טובה יש לי ושבת שמה ואני רוצה לתנה לישראל, וא"כ הול"ל שבת לכם וכמש"כ עצרת תהיה לכם, ותהיה הכונה שיום זה יהיה לכם נוח ושבות, ולכן דריש שבות כה' מה הוא שבת ממאמר וכו', והכונה מבוארת, דכמו שהקב"ה כביכול שבת ממאמר מפני שכל מעשה בראשית נבראו באמירה כדכתיב ויאמר אלהים יהי אור, בדבר ה' שמים נעשו, וכמ"ש באבות פ"ה מ"א בעשרה מאמרות נברא העולם וקרי הכתוב לפעולה זו מלאכה כמש"כ וישבות וגו' מכל מלאכתו, ש"מ דאמירה מלאכה היא, וא"כ מבואר דאסור לדבר בשבת דברי חול. ובבבלי שבת קי"ג ב' יליף זה מדברי קבלה (ישעיה נ"ח) אם תשיב משבת רגלך וגו' ממצוא חפצך ודבר דבר, ואפשר לומר דהא דלא ניחא להגמרא בבלית לילף מדרשה זו דירושלמי משום די"ל דבהקב"ה נחשבת אמירה שלו למעשה משא"כ בבשר ודם אצלו אין הדבור נחשב למעשה לכן דריש מפסוק אחר. ודע דשיטת רש"י שם דרק דבור בעניני חפץ ומקח וממכר וחשבונות אסור, אבל דבור בעלמא ואפילו רבוי דברים אין שום איסור, ומהירושלמי שלפנינו ראיה לשיטתיה, שהרי דבורו של הקב"ה במעשה בראשית היה הכל למעשה. והנה התוס' הקשו לשיטת רש"י, דדברי חפץ ילפינן מן ממצוא חפצך וא"צ ללמוד זה מן ודבר דבר, אבל רש"י נזהר מקושיא זו במה שפירש אצל ממצוא חפצך שלא יהא חפצך כחפצי שמים, שלא יטייל אדם בשבת לתוך שדהו לדעת מה היא צריכה אחר השבת, עכ"ל. הנה מבואר מזה שפירש ממצוא חפצך פעולה ממש, ודבר דבר הוא דבור על אודות הפעולה והחפץ, ובאמת כן משמע מסוגיא דשבת ק"נ א' דמביא שם הפסוק הזה לראיה על איסור אמירה בשבת על אודות שכירות פועלים במוצאי שבת ומביא כל הפסוק, ולשיטת התוס' לא הו"ל להביא רק ודבר דבר. – ודע דצ"ל דעיקר האיסור דבור בשבת הוא רק מדרבנן, וראיה מדשרי דבור של מצוה, ואי הוי מדאורייתא היה אסור כל דבור, וצ"ל דאפילו להירושלמי שלפנינו דיליף מפסוק שבתורה הוא רק אסמכתא בעלמא, וכל הפוסקים תפסו בשיטת התוס' דאפי' רבוי דברים בעלמא ולא מעניני חפץ ג"כ אסור. ועיין בע"ז ט"ו א' פירש"י דאיסור אמירה לבן עם אחר בשבת הוא משום ממצוא חפצך ודבר דבר, אבל הסמ"ג הלכות שבת פירש דהאיסור הוא משום דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם, אפילו ע"י עובד כוכבים, וכנראה תפסו כל הפוסקים בשיטת הסמ"ג, דהא קיי"ל דאסור לומר לבן עם אחר גם קודם השבת שיעשה מלאכה בשבת, ואי ס"ד דטעם האיסור הוא משום ודבר דבר כפירש"י, א"כ למה אסור לומר לו קודם השבת שיעשנו בשבת, וחידוש הוא שלא העירו ולא זכרו כל הפוסקים בענין איסור אמירה לעובד כוכבים מדעת רש"י שנ"מ גדולה לדינא לענין הגבלה קודם השבת כמבואר. אך הנה פירש"י צ"ע, דהא בעירובין ס"ח א' מסקינן דאמירה לעובד כוכבים שבות ואסור גם במקום מצוה, וכ"כ שם רש"י מפורש, ואי ס"ד דהטעם הוא משום ודבר דבר כפירש"י, הא קיי"ל דודבר דבר שרי במקום מצוה וכפירש"י בכתובות ה' א' משום דכתיב ממצוא חפצך ולא חפצי שמים עיי"ש. ויש ליישב קצת, דרש"י בע"ז שם בא רק לאוסופי טעמא, אבל באמת עיקר הטעם משום כל מלאכה דהיא דרשה המקובלת במכילתא במקומו, וראיה לזה, שהרי גם בשארי איסורים אסור אמירה לעובד כוכבים אע"פ דלא שייך שם הטעם משום ממצוא חפצך ודבר דבר, ועדיין צ"ע. .
English: