לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃
Core Text — Yerushalmi Sanhedrin 6:5
ת"ר, מניין שהנהרג בב"ד טעון שתי דחיות, ת"ל או ירה יירה סמיך על המשנה כאן, בית הסקילה היה גבוה שתי קומות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו, נהפך על לבו הופכו על מתניו, משום דכשהוא שכוב פרקדן הוא מגונה ביותר ועל זה דריש כאן מניין לנו שאם נהפך על לבו הופכו על מתניו, והיינו שתי דחיות, ומסמיך זה על הלשון יירה, כמבואר. ובספר מראה הפנים הקשה הא איצטריך יירה לדרשה הקודמת דאף לדורות כן, והאריך בזה, ולדעתי הנה בודאי עיקר הטעם דהופכו על מתניו [היינו דחיפה שניה] הוא כדי שלא ישכב באופן מגונה, פרקדן, כמש"כ, וכעין מש"כ לא תלין נבלתו וגו', דהוא ג"כ כדי שלא יהיה גוף האדם בבזיון, כמש"כ שם. ורק מסמיך זה על לשון יירה כדרך חז"ל להסמיך כל ענין ומנהג יפה בלשונות הכתובים, וא"כ לא שייך להקשות הא איצטריך יירה לדרשה אחריתא, אחרי דמה שדריש כאן הוא רמז ואסמכתא בעלמא, ואין קפידא לתלות רמז בעלמא על לשון התורה אף כי כבר נדרש אותו הלשון למילתא אחריתא כנודע בדחז"ל. .
English: