וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
Core Text — see Torah Temimah note
וכי ארבעים שנה אכלו, והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו שנסתפקו מעגות שהוציאו ממצרים דכתיב (פרשה זו) ויסעו מאילם ויבאו וגו' אל מדבר סין וגו' בחמשה עשר יום לחדש השני וכתיב בתריה הנני ממטיר לכם לחם, אלמא בששה עשר באייר התחיל המן לירד. אלא לומר לך עגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן ולכן כלל גם שיעור זמן זה בתקופת אכילת המן, ועיין ברא"ש סוף מס' פסחים סי' מ' בענין המספר חמשים יום לספירת העומר וארבעים יכנו דמלקות כתב דאע"פ שאין סופרין אלא מ"ט יום ואין לוקין אלא ל"ט בכל זאת דרך הכתוב כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית שלמה ואינו משגיח על חסרון האחד, עכ"ל. והנה מדרשה שלפנינו צ"ע בכלל זה, שהרי פריך אחסרון שלשים יום במספר ארבעים שנה וכי ארבעים שנה אכלו, וכן קשה על זה ממ"ש בתענית כ"ט א' על הפסוק דפ' שלח וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, ופריך הני ארבעים נכי חד הוי, יעו"ש החשבון, ולמש"כ הרא"ש הלא לא קשה מידי כיון דכן דרך הכתובים לתפוס מספר שלם כשמגיע קרוב למספר עשיריות שלם, וע"ע מש"כ בפ' ויגש בפסוק כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ובפ' אמור בפסוק תספרו חמשים יום ובפ' עקב בפסוק מה ה' אלהיך שואל מעמך, וצע"ג. .
English: