וַֽיהֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
Core Text — see Torah Temimah note
אונקלוס בר קלונימוס אגייר, שדר קיסר גונדא דרומי בתריה לדבר על לבו להעבירו מדתו החדשה. , אמר להו, אימא לנו מלתא בעלמא, נפיורא נקט נורא קמיה פפיורא, פפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, אבל קומא כי נקט נורא קמי אינשי, אמרו ליה, לא, אמר להו, והקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב וה' הולך לפניהם וגו' להאיר להם כל אלה שחשיב כאן הם תארים לשרים גדולים וכל הנחשב להלאה מדרגתו גבוהה, ואמר להם להוכיחם על גאותם, והביא ראיה מהנהגת הקב"ה וענותנותו, כי בנוהג שבעולם כל הקטן מחבירו עומד לשרת להגדול ממנו, ואלו בהקב"ה הוא מאיר לישראל כמבואר בפרשה זו. .
English: