וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃
Core Text — Mechilta
השביעם שישביעו לבניהם פשוט דמדייק כפל לשון השבע השביע, ועיין בתשו' רמ"א סי' מ"ח מחולקים ב"י ורמ"א אם מחויבים הבנים לקיים שבועת אביהם, ומכאן משמע דאין מחויבים, משום דאל"ה לא היה צריך יוסף להשביעם שישביעו לבניהם, ועיין בחו"מ סי' רי"ב ס"ז. – ודע דממה שהוכרחה המכילתא לדרוש כן, יש להביא ראיה למש"כ בשו"ת הרא"ש והובא ביו"ד סי' רכ"ח סל"ה דאי אפשר להשביע הנולדים לאחר זמן [זולת בגזירת צבור], דאל"ה הלא י"ל פשוט שהשביע הדורות הבאים, משום דא"א לומר שהשביע רק את בני דורו, דהא מבואר במדרשים שהארון היה טמון בנילוס ועמד משה וקרא יוסף עלה, יוסף עלה, ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך, ומשה בודאי לא היה בדורו של יוסף, הרי דבודאי היו גם דורות הבאים בכלל השבועה, וא"כ הלא אפשר שהשביע גם אותם, ולמה להמכילתא לומר שהשביעם שישביעו הם לבניהם, אלא ודאי דאי אפשר להשביע הנולדים, ועיין בנוב"י תנינא חלק יו"ד סי' קמ"ו שרצה השואל לדחות דברי הרא"ש והנוב"י טרת לקיימם, וממה שכתבנו ראיה נאמנה לדעתו. .
English: