וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃
Core Text — Mechilta
הטמא מת, ואפילו מת עצמו, מותר לכנס למחנה לויה כל הר הבית חוץ לחומת העזרה. , שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עמו במחיצתו, עמו במחנה לויה ובמדבר נמי היו ג' מחנות, לפנים מן הקלעים מחנה שכינה, והלוים יחנו סביב למשכן העדות (פ' במדבר) זה מחנה לויה, והדגלים ג' פרסאות, זה מחנה ישראל, ומשה לוי היה וקאמר עמו. וטעם הדרשה עמו במחיצתו – יש לפרש ע"פ המבואר בכ"מ בתלמוד ומדרשים דהלשון עם, עמו, מורה על הדבר וההשתוות משני הצדדים, משא"כ הלשון את, אתו, מורה גם רק על הטפל צד אחד להשני, וכמו בקדושין כ"ב א' דרשו כי טוב לו עמך (פ' ראה) עמך במאכל עמך במשתה וכו', והיינו שישתוה אליך בכל פרטי החיים, ובמ"ר ר"פ וישלח וארבע מאות איש עמו, כעמו, מה הוא גבור ויכול לעמוד כנגד וכו' כך כל או"א וכו', ובמ"ר פ' בלק וילך בלעם עם שרי בלק, שמח כמוהם בפורעניות ישראל וכו', ועיין מש"כ בפ' וירא בפסוק שבו לכם פה עם החמור דזו כונת הדרשה הידועה עם החמור – עם הדומה לחמור דדריש מלשון עם, ואף הכא הכונה מעין זה שהיו עצמות יוסף אצלו לא כדבר טפל אלא כעיקר וכדבר שוה לו ולחפצי גופו והיו עמו במחיצתו, וכהאי גונא דרשו בברכות י"ב ב' הפסוק (שמואל א כ״ח:י״ט) ויאמר שמואל וגו' ומחר אתה ובניך עמי – עמי במחיצתי, יעו"ש. והנה מבואר מפורש כאן שגופו של יוסף היה מטמא טומאת מת ככל המתים, וכ"מ בסוכה כ"ה ב' על הפסוק ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, אותם אנשים מי היו – נושאי ארונו של יוסף, ומבואר ס"פ ויחי שחנטו את גופו של יוסף והרי ראיה מכרחת מכאן שגם הגופים החנוטים מטמאים, וכמה מאחרונים חקרו בזה ולא באו למסקנא ברורה [עיין במל"מ פ"ג ה"א מאבל] ופליאה גדולה שלא הביאו ראיה מיוסף, וצע"ג. .
English: One who is tamei from a corpse is permitted to enter the camp of the Leviyim; and not only one who is tamei from a corpse, but even the corpse itself, as it is stated “And Moshe took the bones of Yosef with him” — what is “with him”? With him in his partition, with him in the camp of the Leviyim.