קַדֶּשׁ־לִ֨י כׇל־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כׇּל־רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא׃
Core Text — Mechilta
למה נאמר, לפי שנאמר (פ׳ ראה) כל הבכור וגו׳ תקדיש לה׳ אלהיך, יכול אם לא הקדישו אינו קדוש ת"ל לי הוא – מכל מקום, הא מה ת"ל הקדיש – הקדישו כדי לקבל שכר קצת צ"ע דמביא מפסוק דפ' ראה תקדיש לה', בעוד שהיה יכול להביא לענין זה הפסוק שלפנינו קדש לי, שהכונה אחת היא, וי"ל. ונ"מ בזה, שא"צ לברך כשנותנו לכהן משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא הוא, ולא דמי לבכור אדם ופטר חמור דמברכין על הנתינה לכהן, דהתם מברכין על מצות הפדיון והיינו על הכסף הניתן לכהן תמורתם. גם נראה נ"מ בזה שההקדש בפה אינו מעכב והוא רק למצוה בעלמא. דלפי"ז מותר להקדישו גם עד יום השמיני ולא כשאר קדשים שאינו חלה עליהם קדושה עד ליל יום השמיני וכמ"ש בבכורות נ"ז א' מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר, ואף דגם בבכור כתיב (פ' משפטים) ביום השמיני תתנו לי, היינו לנתינה ממש לכהן, ויש להביא ראיה לזה מזבחים י"ב א' ר' אפטוריקי רמי כתוב אחד אומר והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי, וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה, הא לילה לא חזי, הא כיצד, לילה לקדושה ויום להרצאה, והנה קשה ששביק הפסוק הקודם בתורה, בפ' משפטים דכתיב שבעת ימים יהיה עם אמו וכו', אלא ודאי דשאני בכור דאפשר להקדישו תיכף כשנולד. .
English: Might it be that if one did not dedicate it, it is not sacred? Therefore it says “it is Mine” — in any case.