בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ׃
Core Text — Mechilta
א"ר אמי, המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח, מאי טעמא הוצאה כתיב ביה כשבת, מה שבת עד דעביד עקירה והנחה, אף הכא עד דעביד עקירה והנחה לכאורה משמע דרק שווי המלות דריש אף כי באמת אינן שוין ממש, דכאן כתיב לא תוציא ובשבת כתיב אל יוציא [כתיב אל יצא ודרשינן אל יוציא יעו"ש לפנינו], ועי' בשבת ק"ח א' וברש"י, ולבד זה אין מביאר שווי הענינים מפסח לשבת לענין זה, דכאן הלא לא הוי הקפידא על המלאכה אלא על ההוצאה ממקום שאוכל, וא"כ מה לי אם עשה הנחה או לא, משא"כ בשבת עיקר הקפידה על עשיית מלאכה, ולכן כל זמן שלא עשה הנחה אין העקירה נחשבת למלאכה, וא"כ מאי שייך לילף גז"ש כזו שאין ריח וטעם איסוריהם מכוון ושוה. ולכן נראה דכונת ר' אמי מוסבת לענין אחר, דכמו בענין שבת שינה הכתוב בפרט דהוצאה לשונו מהלשון דאיירי ביה מקודם וכתב אל יוציא בלשון יחיד בעוד שסמוך לו כתיב שבו איש תחתיו, והו"ל לכתוב בהוצאה לא תצאו איש ממקומו, ובא להורות בשנוי לשון זה שההוצאה תהיה כולה ע"י יחיד והיינו שההנחה וגם העקירה ע"י אחד, אבל אם היה כתוב בלשון רבים היה במשמע שרבים יעשו ההוצאה, והיינו שהאחד יעשה העקירה ואחד ההנחה, והיחיד חייב על אחת מהן, כך הכא כתיב בפסוק זה ועצם לא תשברו בו בלשון רבים, ולענין הוצאה שינה לכתוב בלשון יחיד, לא תוציא, בא בזה לרמז שההוצאה תהיה כולה ע"י אחד, כמו בשבת, והיינו שתהיה על ידו העקירה וההנחה, וגזה"כ הוא. ועיין בירושלמי פסחים פ"ז הי"ג יש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא, כלומר דהשובר עצם בפסח ובא אחר ושברו חייבים שניהם, אבל אם הוציא מן בשר הפסח חוץ לחבורתו ובא אחר והוציא זה הבשר ג"כ אינו חייב רק הראשון. וכתב בס' תולדות אדם דסמך זה על שנוי הלשון דכתיב בהוצאה בלשון יחיד ובשבירה בלשון רבים, ובגמרא שלנו לא בא דין זה, וי"ל משום דהגמרא ס"ל דשנוי לשון זה בא להורות על צורך עקירה והנחה בהוצאה, כמש"כ. ובנוגע לטעם דמוציא אחר מוציא אינו חייב י"ל פשוט משום דכיון דאחד הוציא את הפסח כבר נפסל זה הבשר, ולכן אין חייב השני, כיון דאין פסול אחר פסול, ואין עוד על מה שיחול איסור הוצאת הבשר כיון דהבשר שוב אינו בשר הפסח, והוא כמו בשר חולין או פסולי המוקדשין וכמש"כ בסמוך אות ר"מ, משא"כ בשבירה זה ששבר העצם הו"ל עבירה לעצמה שאינה נוגעת להבשר ולכן חייב גם השני, ומאן דלא דריש הא דר' אמי, י"ל דס"ל דלכן כתיב בהוצאה בלשון יחיד לרמז דחבורה שלמה יכולה לעקור דירתה למקום אחר, משא"כ באיסור שבירה שוים הרבים והיחיד. והנה לכאורה לפי דרשה זו דר' אמי היה צריך לשער שיעור ההוצאה ג"כ כמו לענין שבת דהוי כגרוגרת, אבל ברמב"ם פסק דהשיעור בכזית, וי"ל משום דכיון דפסח עיקרו בא לאכילה ובעלמא קיי"ל סתם אכילה בכזית, לכן אין פחות מכזית חשוב לחייב על הוצאתו, ודו"ק. ..
English: