וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר׃
Core Text — Mechilta
אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ר"ל שיכנס אדם למלון ללון בעוד שהחמה זורחת ויצא לדרכו ג"כ כשהאיר היום. ומה שקרא לאור טוב הוא ע"ש הכתוב בפ' בראשית וירא אלהים את האור כי טוב, וענין טובתו הוא, שביום טוב לשמירה מפני החיות ומפני הלסטים ומפני הפחתים, ועיין בתוס' כאן ומש"כ בפ' וישלח בפסוק ויאבק איש עמו. – ומתי הם זמנו הכניסה והיציאה פירש"י וז"ל, היוצא לדרך יכנס ערבית לבית מלון בעוד החמה זורחת ולמחר ימתין עד הנץ החמה, עכ"ל, אבל מתוס' ב"מ פ"ג ב' מבואר דזמן היציאה הוא מן עמוד השחר שהוא קודם לנץ החמה, עיין שם במהרש"א, ונראה ראי' מכרחת לדעת התוס', דהא כיון דטעם איחור יציאה זו הוא מפני החיות ומפני הלסטים ופחתים, ובסוטה כ"א א' אמרו משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הלסטים, וכיון שעלה עמוד השחר נצול מכולם, הרי דלתכלית כל אלה די שיעור עמוד השחר. – ודע דנראה לומר דאפילו בהולך לדבר מצוה דקיי"ל שלוחי מצוה אינן נזוקין ג"כ אין ראוי לצאת בלילה, וראי' נראה מפסחים ח' ב' דיליף שם הא דשלוחי מצוה אינן נזוקין מפסוק דפ' ראה בענין קרבנות ופנית בבקר והלכת לאהליך, מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום, ומאותו הפסוק גופי' ילפינן בירושלמי בכורים פ"ב ה"ג דכל המביא קרבן צריך ללון בלילה שלאחריו בירושלים ולצאת בבקר, ודריש ופנית בבקר כל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר אע"פ שמזה הפסוק ילפינן לשלוחי מצוה כמבואר, הרי דאיירי הפסוק בשלוחי מצוה ובכ"ז צריך לצאת בבקר, ונראה טעם הדבר דגם במצוה צריך לצאת בבקר דוקא, משום דכיון דרבו החששות והסכנות שאפשר להיות בלילה, כמש"כ, סכנת קוצים ולסטים וחיות ופחתים, לכן נקרא זה שכיח הזיקא, והיכא דשכיח הזיקא קיי"ל דאפילו שלוחי מצוה אסורין לסמוך על הנס כמבואר סוף חולין קמ"ב א' ובכ"מ, ואין להאריך עוד. .
English: