וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃
Core Text — Mechilta
אמר רבא [חטים של מצה] מצוה ללתות לבלול החטים במים כדי להסיר הסובין. , דכתיב ושמרתם את המצות אי לאו דבעי לתיתה שימור למאי, ואי שימור דלישה לאו שימור הוא נראה דס"ל אי לאו דמצוה ללתות ולזהר שהלתיתה לא תביא לידי חמוץ ל"ל בכלל לכתוב ושמרתם, אחרי שהזהיר הכתוב על אכילת חמץ ועל בל יראה ובל ימצא וכן צוה לאכול מצה, א"כ ממילא יזהרו שלא תתחמץ העיסה רק תאפה מצה, אלא ודאי דהשמירה היא מצוה בפני עצמה, ומכיון שהיא מצוה מיוחדה לכן ס"ל דמצוה לשמרה מתחלה ועד סופה ולא סגי בשמירה בלישה, ומפני כי מצוה ללתות כדי לאכול פת נקיה משום כבוד יו"ט ועל זה הכרח לקיים מצות שמירה, מכיון שהלתיתה גורמת לחמוץ אם לא ישגיחו על זה. – והנה בזה"ז נוהגין איסור בלתיתה מפני שאין אנו בקיאין בזה ואפשר שתגרום חמוץ ואנחנו לא נדע, וכן מחלוקת הפוסקים אם קיי"ל לדינא שצריך שמירה משעת קצירה או דיה השמירה שמשעת לישה, ועיין באו"ח סי' תנ"ג, ואפשר להביא ראיה דדי בהשימור שמשעת לישה מירושלמי ביצה פ"א ה"ג, כתיב כל מלאכה לא יעשה בהם וסמיך ליה ושמרתם את המצות, מכאן שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקידין ביו"ט, ר"ל עד מלאכה שצריכה שימור, דהיינו לישה, אותן מלאכות אין עושין ביו"ט, הרי מבואר דמפרש ושמרתם את המצות משעת לישה, ויש אתנו אריכות דברים בענין זה, אך מפני שכבר נתבאר ענינו בפוסקים נמנענו להאריך בזה, וע"ע מש"כ בסמוך אות קנ"ח בענין זה. .
English: